אודות
בוא לשבט הוא מיזם ישראלי להקמה ולהפעלה של מעגלי שיח לגברים, שהוקם על ידי גיא ראבד ושקד בארי.
המיזם נולד מתוך היכרות אישית עם עולם מעגלי הגברים ומתוך הבנה שלגברים רבים חסרה מסגרת קבועה, נגישה ומקצועית שבה אפשר לדבר בכנות, לפגוש גברים נוספים ולעבור תהליך בתוך קבוצה.
.png)
קצת עלינו
גיא ראב"ד
כבר שנים שמעגלי גברים הם חלק מהחיים שלי.
השתתפתי במעגלים, עברתי תהליכי ם, הכרתי מנחים, קהילות והמון גברים טובים שבאו לחפש מקום לדבר בו קצת אחרת.
אני מאוד מאמין בכוח של מעגלי גברים. באמת. אבל לאורך השנים גם הבנתי שיש לי איתם בגם קושי:
לפעמים הם קצת... "היפים" לי מדי.
אם המילים "מעגל גברים" גורמות לך לדמיין עשרה גברים יחפים ביער, קטורת ברקע, גבר שעיר בשרוואל עושה גונג על קערה טיבטית, ואז כולם מפסיקים לנוע במרחב ומתחבקים —
אתה לא לבד, גבר.
לי, אישית, זה פחות הרגיש נכון. אני לא כזה רוחניק, ופעמים רבות הרגשתי שאין לי ממש מקום אם אני לא רוצה עכשיו "לנוע לתוך הרגש" תוך כדי ריקוד משוחרר.
וזה חבל.
כי מאחורי כל העטיפה הזאת יש משהו שאני חושב שהמון גברים צריכים:
מקום לדבר באמת.
מכאן נולד בוא לשבט.
רציתי ליצור מעגלי גברים שגם גבר שלא מגדיר את עצמו "מחובר לעצמו" יוכל להרגיש בהם בבית.
בלי קטורת. בלי טקסים. בלי מגע ובלי אוריינטציה רומנטית. מקום שבו אף אחד לא יבקש ממך לחבק עץ, לנשום אל הילד הפנימי שלך או לספר מה חיית הכוח שלך.
פשוט יושבים כמה גברים ומדברים.
על זוגיות, ילדים, עבודה, פרידות, כסף, לחץ, כעס, פחד, מיניות, טראומה, התמכרויות, בדידות — וכל הדברים שאנחנו יודעים מצוין לסחוב לבד, וקצת פחות רגילים להוציא החוצה.
בוא לשבט נולד מתוך אהבה גדולה לעולם של מעגלי הגברים, וגם מתוך רצון לעשות אותו נגיש להרבה יותר גברים. גם לאלה שבחיים לא היו חושבים ללכת ל"מעגל גברים". אולי במיוחד להם.
מקום שבו גברים יכולים לצמוח, לייצר קשרים עם גברים שסמוכים להם ושמתמודדים עם דברים דומים, כי מגיע לנו גם מקום שלנו.
שקד בארי
אבא שלי היה דמות המפתח של חיי. איש טוב לב, מבריק, מוכשר באופן מפחיד, משפחתי, אוהב, חברמן וכריזמטי שסחף אחריו את כל מי שפגש. אבא שלי היה עולם ומלואו ורק מלהביט עליו נתמלאתי גאווה ואהבה. אבל ככל שגדלתי והמשכתי להסתכל, התחלתי לראות גם את הסדקים.
פתאום ראיתי שהוא לבד.
פתאום התברר לי שאנחנו בעצם 'עניים'. פתאום הבנתי שקשה לו. שאין לו על מי להישען לרגע. שהכל מתפרק. שהוא עושה שמיניות באויר ותמרונים מתחת לבלטה כדי להישאר עם הראש מעל המים. שלמרות מאמציו להיות אוהב ושמח כלפי חוץ... מפנים הוא נאכל.
הזכרונות הקשים מהילדות. הטראומות מהצבא. מערכת היחסים הקשה עם ההורים שלו. מערכת היחסים הבלתי אפשרית עם אשתו. החובות שיצאו משליטה ופרופורציה. העבודה הפיזית הקשה. הרצון להצליח אל מול האכזבה בכל פעם שעוד ניסיון העלה חרס ועוד מיזם כשל. הההתמכרות לסיגריות שליוותה כל רגע בחייו והשחירה את ריאותיו. הסרטן שלא איחר להגיע.
ככל שגדלתי כך כאב לי יותר על אבא שלי. שהאמין שזה התפקיד שלו, לתת לנו הכל ולהחזיק הכל לבד.
לסיפור הזה, לצערי, אין סוף שמח. אבא נפטר בגיל 53 מסרטן ריאות.
שנים אחרי שאבא נפטר כאב מאוד מסויים המשיך לייסר אותי . "למה הוא לא ביקש עזרה?"
לקח לי שנים להבין את התשובה. הסתבר לי שגברים חיים בתחושה שהם צריכים לסחוב את הכל לבד. שאפילו כשהלב נסדק, הכל נופל מהידיים והבית מתמוטט, עמוק בפנים הם עדיין מאמינים שלבקש עזרה זו המקבילה ללהיות 'חלש'.
שנים רבות מדי לאחר מכן פגשתי את גיא, לימים בעלי (המקסים שהוא משכמו ומעלה). הוא הכיר לי את מעגלי הגברים. הראדאר הציני שלי היה בטוח שמדובר בעוד איזה תופעה היפית של 'מעגלי שירה מקודשת' או משהו בסגנון, אבל... טעיתי.
במקום זה גיליתי גברים נורמטיביים לגמרי, שפשוט מוכנים לשבת ביחד וללמוד לדבר על מה שיושב להם על הנשמה.
בתור "הנציגות הנשית של ב'בוא לשבט'", חשוב לי להעביר מסר לגברים שקוראים כאן:
אנחנו צריכות אתכם.
בניגוד לדעה המקובלת, אנחנו הנשים, אינטרסנטיות שכמונו, באמת צריכות שיהיה לכם טוב כדי שלנו יהיה טוב. אתם בכל מקום למען השם. אתם האבות שלנו. בני הזוג שלנו. אתם פיזית חזקים יותר מאיתנו ואנחנו צריכות לא פעם שתהיו שם בצד שלנו כדי להגן עלינו. לנחם אותנו. לתמוך בנו. להיות נגד כעזרנו.
מהצד הנשי של המטבע, ילדה עם אבא שהלב שלו קל יותר, תהיה שמחה יותר. נערה עם אבא מעורב וקשוב תלמד לבחור בני זוג שלא יפגעו בה ושיתייחסו אליה בכבוד. אשה עם בעל שמוכן לדבר על מה שעובר עליו תהיה שלווה יותר ותרגיש שיש לה על מי לסמוך.
כל כך הרבה עברנו בשנים האחרונות. לנשים קל יותר פשוט לדבר על מה שעובר עלינו אבל (תודה לאל) גברים בנויים אחרת. 'בוא לשבט' נולד מהרצון של גיא ושלי לייצר את המקום הזה עבורכם. מקום שבוא אפשר להרגיש שאתה לא לבד. להקשיב אחד לשני. לחלוק את מה שעל הלב ולבקש עזרה.
את חלקי במיזם הזה אני מקדישה לזכרו של אבא שלי, נמרוד בארי ז"ל.
מה אנחנו עושים?
בוא לשבט עוסק בהקמה, בניהול ובליווי של מעגלי שיח גבריים ברחבי הארץ.
המיזם אחראי על בניית הקבוצות, איתור והכשרת מנחים, התאמת משתתפים, בחירת מקומות המפגש, ניהול ההרשמה והליווי השוטף של המעגלים.
המעגלים מונחים על ידי מנחים שנבחרים בהתאם לניסיון, להכשרה וליכולת שלהם להחזיק קבוצה בצורה בטוחה, רגישה ומקצועית. לצד מעגלים כלליים, המיזם מפתח גם קבוצות המיועדות לשלבים ולאתגרים שונים בחיים, בהם אבהות, זוגיות, פרידה, הורות לילדים מתבגרים והתמודדות עם חוויות מהשירות הצבאי.
המעגלים של בוא לשבט הם לא סדנה היפית, לא מרחב מיני ולא מקום של חיבוקים בכוח.
אין מגע בין המשתתפים, אין תרגילי מגע ואין ציפייה מאף אחד להרגיש או להתנהג בצורה שלא מתאימה לו.
יושבים, מדברים, מקשיבים.
אפשר לשתף, אפשר לשתוק, ואפשר לקחת את הזמן.
המרחב נשען על כנות, כבוד, גבולות ברורים ושיחה בגובה העיניים.
החזון שלנו
החזון של בוא לשבט הוא להגיע לכל בית בישראל, כדי שלכל גבר יהיה מקום.
מקום לדבר בו בלי מסכות, בלי תפקיד ובלי צורך להחזיק הכול לבד.
מקום לפגוש גברים אחרים בגובה העיניים, לשתף כשמתאים, להקשיב כשצריך ולהרגיש חלק מקבוצה אמיתית.
אנחנו רוצים להפוך מעגלי שיח לגברים לדבר נגיש, טבעי ומקובל — לא משהו ששמור רק למי שנמצא במשבר, ולא משהו שצריך להשתייך לעולם מסוים כדי להתחבר אליו.
המטרה שלנו היא להקים רשת רחבה של מעגלים מקצועיים, יציבים וקרובים לבית, שיתאימו לגברים מכל גיל, רקע, אזור ושלב בחיים.
כי לכל גבר מגיע מקום להיות בו בדיוק כפי שהוא.
ולאף גבר לא צריך להיות עם החיים שלו לבד.
