שנים חייתי את עולם המחשבים מכל כיוון אפשרי, ומשהו בזה שנולד לי בן איפשר לי לשנות כיוון. זאת הפעם הראשונה שאני הולך לכיוון הנכון. איזה קשה זה לספר לכם שיש לי משהו שאני מאמין בו בכל ליבי. אני בקרינג' 10,000 מלפרסם משהו בכלל, בעולם הזה שהכול פרסומות. ואם אני מדבר עם מישהו, איך אני עובר את המחסום הזה של הקרינג'? הרעיון מאחורי "בוא לשבט -מעגלי שיח גברי" מתבשל לו כבר קרוב ל־3 שנים בלב ובראש שלי. אבל השינוי האמיתי קרה כשנולד לי בן. בן קטן ומתוק כמו ארגז של סוכריות קופצות (טפו טפו, ח

בפוסט הקודם סיפרתי איך הגעתי למעגל גברים בתקופה שבה הייתי די מפורק, ומה שלא סיפרתי זה שגם אחרי שהבנתי כמה הדבר הזה יכול להיות משמעותי, הייתה לי בעיה קטנה עם העולם הזה: הרבה פעמים הוא היה קצת יותר מדי… רוחניקי בשבילי. אני אוהב לדבר, אני אוהב שאלות טובות ואני אוהב שיחה כנה, אבל אם אומרים לי עכשיו לעצום עיניים, לנשום אל איזה צ'אקרה ולשתף איזו חיה אני רואה, יש סיכוי טוב שהחיה שעולה בי היא "גבר עייף שרוצה ללכת להכין קפה". זה באמת לא ממקום מזלזל. יש גברים שהשפה הזאת מדברת אליהם מאו

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שלי, לפני כחמש שנים הלכתי בפעם הראשונה למעגל גברים. הייתי אז אחרי גירושים לא נעימים בלשון המעטה. לא היו לנו ילדים. ובכל זאת, גם בלי ילדים, גירושים הם פירוק של עולם שלם. זו לא רק הפרידה מאדם שאהבת. זו הפרידה מהחיים שחשבת שיהיו לך. מהבית שבנית, מההרגלים, מהתוכניות, מהעתיד שכבר התחלת לדמיין. פתאום כל מה שהיה ברור הופך לשאלה. איפה אני גר עכשיו? מי אני בלי הזוגיות הזאת? איך ממשיכים מכאן? ומה עושים עם כל הרעשי רקע שנשארו אחרי שהחיים שהכרת נגמרו? הרגשתי מרו

יש ימים שנורא כואב לי. זה לא ממש כאב פיזי, זה כאב רגשי. כאב עמום כזה, אבל נורא משתלט. זה קצת מרגיש כאילו ראיתי רוח רפאים. מכירים את זה, בסרטים, שיש סצינה כזאת שילד רואה רוח רפאים, או שד נגיד, וכאילו בבת אחת נעתקת ממנו נשמתו? אז ככה זה מרגיש. פתאום מכה בי הבנה מסויימת, והיא שם, ניצבת מולי. מבהילה ומשתקת, כמו רוח רפאים. וכיאה לרוח רפאים - היא כל הזמן נמצאת במרחב, אבל היא נגלית לעיניי בודדים. וכך אני מתהלך לי על הארץ, בתחושת בדידות גדולה אל מול ההבנה הזו. על מה אני מדבר בעצם? אנ