מעגל גברים - זה לא מה שחשבתי שזה

בפוסט הקודם סיפרתי איך הגעתי למעגל גברים בתקופה שבה הייתי די מפורק, ומה שלא סיפרתי זה שגם אחרי שהבנתי כמה הדבר הזה יכול להיות משמעותי, הייתה לי בעיה קטנה עם העולם הזה: הרבה פעמים הוא היה קצת יותר מדי… רוחניקי בשבילי.

אני אוהב לדבר, אני אוהב שאלות טובות ואני אוהב שיחה כנה, אבל אם אומרים לי עכשיו לעצום עיניים, לנשום אל איזה צ'אקרה ולשתף איזו חיה אני רואה, יש סיכוי טוב שהחיה שעולה בי היא "גבר עייף שרוצה ללכת להכין קפה".

זה באמת לא ממקום מזלזל. יש גברים שהשפה הזאת מדברת אליהם מאוד, ויש מקומות מדהימים שעובדים בדיוק ככה. אני פשוט גיליתי שאני צריך משהו אחר.

פחות טקס.

יותר שיחה.

פחות "מה הגוף מבקש כרגע?" ויותר "אחי, מה נסגר איתי השבוע?".

פחות לנוע במרחב ויותר לשבת על כיסא.

עדיף כיסא נוח.

ובמשך השנים הבנתי שאני כנראה ממש לא היחיד. יש המון גברים שצריכים מקום לדבר בו, אבל אם תציע להם "מעגל גברים", הם כבר מדמיינים קטורת, שרוואלים, גונג ומישהו שהם לא מכירים שמתקרב אליהם לחיבוק.

אז הם אומרים "לא תודה אחי, אני בסדר", גם כשהם בכלל לא בסדר.

וזה התחיל לסקרן אותי, כי מה בעצם גורם לכל כך הרבה גברים לפסול את הדבר הזה מראש?

המילה "מעגל"? הדימוי ההיפי? המחשבה שיכריחו אותם להיחשף? הפחד שמישהו ישאל אותם מה הם מרגישים והם יצטרכו לענות? או אולי החשש שהם יגיעו וכל השאר כבר יהיו מקצוענים ברגשות, ורק הם ישבו שם ויגידו: "לא יודע אחי, אני בעיקר עייף".

מבחינתי, משם התחיל להתבשל בוא לשבט.

רציתי מקום שגם גבר שלא מתעניין ברוחניות יוכל להיכנס אליו בלי להרגיש שהוא הגיע בטעות לסדנאת שירה מקודשת 😏.

מקום שאפשר להגיע אליו כמו שאתה, עם הציניות, עם המבוכה, עם חוסר היכולת להסביר מה עובר עליך, עם שבוע טוב או שבוע מחורבן, וגם עם "אין לי מה לשתף היום".

פשוט לשבת עם עוד גברים ולדבר על החיים, בלי שצריך לדעת מראש איך עושים את זה.

אם הגעתם עד לכאן אז אשמח לעזרת ההמונים:

אם אף פעם לא הלכתם למעגל גברים, מה עוצר אתכם?

אם אתם הולכים למעגל גברים, איזזה חששות היו לכם לפני שהלכתם למעגל?

מותר לענות גם "כי אני לא רוצה להיות חלק מקבוצה של עשרה גברים יחפים ביער".

אני כבר מכיר את התשובה הזאת